החלטה בתיק ת"א 1218-07

במסגרת ההליכים בתיק זה, התובע מס' 1 עתר לחיוב הנתבעים לשלם לו תשלום תכוף.

על פי הבקשה, תכלית התשלום התכוף להבטיח זכותו של התובע לרכוש ציוד ומכשור בסיסיים הדרושים לו לנוכח מצבו הרפואי. בנוסף ביקש התובע לחייב הנתבעים, לממן עבורו טיפול פיזיותראפי, וכן להעמיד לרשותו מימון כספי הנדרש לשם רכישת רכב ההולם את צרכיו המיוחדים והמאפשר את ניידותו.

עם הגשת הבקשה, הוריתי לנתבעים למסור את תשובתם והם אכן עשו כן.  לאחר מכן, באה בקשה מאת הנתבעים לאפשר להם השלמה של כתב התשובה והרשות לכך ניתנה.

בהמשך הדברים, ביקש התובע למסור את התייחסותו לעולה מתגובת הנתבעים ולא ראיתי למנוע בעדו מעשות כן, אף שהתקנות המסדירות דיון בבקשה לתשלום תכוף, לא קבעו זכותו של המבקש להשיב לתגובה.

לאחר שהוגשו כתבי הטענות, נקבע דיון.

כבר בראשיתו, ביקש ב"כ הנתבעים להישמע בטענות סף לפיהן, אין מקום לדון בבקשה לתשלום תכוף, שעה שחלפו 24 שנים מעת שהתרחש האירוע התאונתי , שבגינו מוגשת הבקשה לתשלום תכוף. בנוסף נטען כי חרף קביעת בית המשפט העליון כי על התובע להגיש תביעה נוספת בסמוך לאחר שימלאו לו 21 שנה בגין נזקיו לתקופה הנזכרת ואילך, הרי שבפועל, תביעתו הוגשה אך בשנת 2007, עת מלאו לתובע 25 שנים.

בטרם אתייחס לטענות הסף שבפי הנתבעים, כמו גם, לבקשת התובע, ראוי להקדים ולסקור בקצרה את השתלשלות העניינים עד הגיענו הלום.

התובע, יליד 31.5.82, נפגע ביום 22.11.89 מרכב חולף, שהיה נהוג על ידי המנוח-הנתבע מס' 1.

על פי חוות הדעת הרפואיות שהוגשו מטעם מומחים רפואיים שמינה ביהמ"ש, הן בתביעה הראשונה והן בזו הנוכחית, סובל התובע מהמיפלגיה שלמה מימין, מהמיפרזיס משמאל המלווה באטקסיה, ראייתו לקויה, אם כי הוא מצליח לעקוב אחר הנעשה בסביבתו, ואף מצליח ליצור קשר עם אנשים שאינם מוכרים לו.

לצד כך יש לתובע טרכיאטומיה פתוחה, קיימים קשיים בבליעה, כאשר הזנתו של התובע,  במזון נוזלי בלבד, נעשית דרך הפה. התובע אינו שולט על סוגריו, אינו בעל כושר תנועה עצמי והוא תלוי לחלוטין בזולת לצורך מילוי כל צרכיו.

 באשר לנכותו הרפואית, הרי שזו עולה על 100 אחוז.

במהלך שנת 1990, הוגשה התביעה הראשונה לפיצוי התובע בגין נזקי הגוף תוצאת האירוע התאונתי (ת.א. 77/90 מחוזי-ב"ש). ביום 10.5.99 ניתן פסק דין בתובענה, כאשר בהתאם להסדר הדיוני שהושג בין הצדדים, פסק הדין ייחד את דיבורו, אך לנזקי התובע עד מלאת לו 21 שנים. 

פסק דין הנזכר, עמד לביקורת שיפוטית בפני בית המשפט העליון, שנתן את פסק דינו ביום 28.8.05 (ע.א. 6720-99). יצוין כי הגם, שבית המשפט העליון  קיבל באופן חלקי את ערעורו של התובע על פסק הדין, לא חל שינוי בהסכמות הצדדים לפיהן, במסגרת ההליכים האמורים הוכרעו זכויותיו של התובע לפיצויים, בגין נזקי גוף המגיעים לו, עד הגיעו לגיל 21 שנים. 

במסגרת ההליך דנן, התובע עותר לפסיקת פיצויים בגין נזקי גוף בהתייחס לתקופה מיום הגיעו לגיל 21 שנה ולעתיד לבוא.

אין חולק כי התביעה הוגשה ביום 30.8.07, כאשר באותה עת, מלאו לתובע  25 שנים.

אכן, הכלל הנוהג לגבי תביעה לתשלום תכוף הוא, כי זה לא יפסק בעד תקופה העולה על שנתיים מיום קרות תאונת הדרכים, שבגינה הוגשה הדרישה לתשלום תכוף (סעיף 5ה'(ב) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים). יחד עם זאת, לבית המשפט הסמכות לשנות התקופה האמורה, זאת מטעמים שיירשמו. (הוראת סעיף 5 ה(ג) לחוק הפיצויים).

לא אחת, נפסק כי על בתי המשפט לגלות גמישות בסוגיה זו, בפרט כאשר המחוקק לא דרש קיומם של טעמים מיוחדים.

בענייננו, הגם שמדובר בבקשה המוגשת 24 שנים לאחר אירוע התאונה, ניתן עדיין לומר, כי הבקשה  מגלמת דרישה לתשלום הוצאות דחופות והכרחיות על רקע מצבו המיוחד של התובע, ובכלל זה, מימון שירותים ומוצרים המיועדים לסייע לו "בפעולות יום יום, בהשגחה, בניהול משק הבית".

כידוע, פעולות "היום יום",   הוגדרו כ: "לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, רחצה וניידות עצמית בבית".